אשטנגה יוגה – יוגת שמונת האברים

סוטרה 29: "ימה, ניאמה, אסאנה,פרניאמה, פרטיהרה, דהרנה, סמאדהיו´שטנגאני
אלה הם שמונת אברי היוגה"

במאמר הקודם הצגתי את היוגה סוטרה של פטנג´לי. מצאתי לנכון להקדיש מאמר נפרד לשמונת אברי היוגה (אשטה – שמונה, אנגה – איבר), המתוארים בסוטרה 29 בפרק השני בטקסט ובהמשך גם להרחיב על כל אחד מהם בנפרד. שמונת אברי היוגה מתארים את מרכיבי התרגול היוגי, שהינם האמצעים להגעה אל המטרה, והם מוצגים כחשובים לא פחות מהמטרה עצמה. מרכיבים אלו כוללים כללי התנהגות, תרגול תנוחות המיוחדות ליוגה (אסאנות), תרגול הנשימה, ניתוק החושים, ריכוז מנטלי מדיטציה וסמדהי. היות ושמונת אברי היוגה מכילים אינפורמציה חשובה רצוי שכל מי שמתרגל יוגה יכיר ויבין אותם גם אם אינו מעוניין בצד הפילוסופי. אם התרגול הפיסי הוא זה שגורם לכם לתרגל יוגה, כדאי שתבינו משהו על אסאנות...

כפי שהטקסט של פטנג´לי הוא לא הראשון הדן ביוגה, כך גם היוגה סוטרה אינה הפעם הראשונה בה מופיע ארגון שיטתי של טכניקות שיועדו להשגת המטרה היוגית. באחד מהטקסטים של האופנישדות היוגה מופיעה כמורכבת מחמישה עשר איברים, באחר מששה בלבד, וידועות גרסאות נוספות. הבחירה ביוגה סוטרה במילה איברים, ולא שלבים שיש לעבור בהדרגה, מצביעה אולי על כך שזו שיטה שכל אבריה חייבים להיות במקומם מההתחלה. כלומר, יש לתרגל את כולם בו זמנית.

שמונת אברי היוגה הם:

• ימה – ריסון / סייגים חיצוניים / משמעת / שליטה עצמית
• ניאמה – מצוות / סייגים פנימיים / נוהג / נוהגי חיים
• אסאנה – תנוחה
• פראנאיאמה – שליטה בנשימה / הרחבת האנרגיה הרוחנית / אימון כוח החיים
• פראטיאהרה – התכנסות החושים / נסיגת החושים / הפנמת הקשב
• דהארנה – ריכוז /התרכזות
• דהיאנה – מדיטציה / התבוננות /התעמקות מדיטטיבית
• סמאדהי – תודעת על / מצב הכרה גבוה / הארה

מקובל לראות את אברי היוגה כמתייחסים למסעות חיצוניים, מסעות פנימיים, ומסעות לחקר הנשמה.

שלושת האברים הראשונים, ימה, ניאמה ואסנה, נחשבים למסעות החיצוניים. הימה והניימה הן אמיתות שיש להבינן - הן כוללות דיברות מוסר אוניברסליות והיטהרות עצמית ע"י משמעת. הן שולטות בתשוקות וברגשות של היוגי ושומרות על הרמוניה בינו לבין יתר בני האדם.

• אבר הימה כולל: אהימסה – אי אלימות, סאטיה – אמת, אסטיה – אי גניבה, ברהמאצ´ריה – איפוק/פרישות ואפאריגראהה – אי חמדנות/אי רכושנות.
• אבר הניאמה כולל: סאוצ´ה – טוהר/נקיון יוגי, סאנטושה – שביעות רצון/הסתפקות, טאפאס – להט או סיגוף/סיגופי חום, סוואדהיאיה – לימוד עצמי/לימוד ושינון ואישוורה פראנידהאנה – התמסרות לאל.
• אבר האסאנה מכוון לשמירה על גוף בריא וחזק ועל ההרמוניה שלו עם הטבע. האסאנה יוצרת יציבות, בריאות וקלות, וכן איזון מנטלי. האסאנות הן הרבה יותר מתרגילי התעמלות, והן משפיעות על השלד, השרירים, מערכת העצבים והבלוטות וחשיבותן רבה באימון ה Mind - (לצערי אין מילה בעברית עם המשמעות הנדרשת)

שני האברים הבאים, הפראניאמה והפראטיאהרה, נחשבים למסעות הפנימיים.
• הפראנימה מלמדת את השליטה בנשימה. פראנה פירושה נשימה, שאיפה ונשיפה, חיים, חיוניות, אוויר, אנרגיה או כח. איאמה פירושו אורך, התפשטות, או התרחבות, מתיחה או עצירה. הפראניאמה מייצגת את הארכת הנשימה ואת השליטה בה וכתוצאה מכך שליטה ב-Mind.
• הפראטיהארה, התכנסות החושים/ניתוק החושים או, התכנסות וניתוק ה- Mind ושחרורו משליטת החושים והעצמים החיצוניים. לפי היוגה, רבים מאלו שאינם עוסקים ביוגה ממוקדים בסיפוק חושיהם, דבר העשוי להוביל להרס. דרך היוגה קשה, אך כאשר היוגי חווה את שלמות הבריאה, נעלם צימאונו לדברים הקשורים לחושים והוא מתייחס לדברים קיצוניים (כמו ניצחון ואסון) בשוויון נפש. בסוטרה 54 נאמר: "התכנסות החושים היא כאילו החושים מחכים את צורתה האמיתית של התודעה, וזאת ע"י התנתקות מהמושאים שלהם"

דהרנה, דהיאנה וסמדהי, שלושת האברים האחרונים, מכניסים את היוגי עמוק פנימה אל תוך עצמיותו ואל האלוהי שבתוכו. אברים אלה נחשבים מסעות לחקר הנשמה, והם נקראים גם סמיאמה – ביטוי טכני המתאר את התעצמות הריכוז וההתבוננות עד לסמדהי. הסמיאמה היא זו המקנה ליוגי את כוחות העל – סידהיס.

• דהרנה - הריכוז בנקודה אחת או במשימה בה יש להיות שקועים לחלוטין. כדי להגיע למצב זה על ה Mind - להיות שקט. ללא ריכוז אין אפשרות שליטה. בסוטרה 53 נאמר: "ואז מוכשר השכל להתרכזות", ובסוטרה 1 פרק 3 כתוב: "התרכזות (היא) ריכוז התודעה למקום".
• דהיאנה – התבוננות/מדיטציה. כאשר לא מפסיקים את זרם הריכוז נוצר מצב הקרוי דהיאנה. מושא ההתבוננות, לפי המפרשים, הוא האלוהות או הרוח האוניברסלית. בסוטרה 2, פרק 3 נאמר: ההתבוננות (היא) כאשר המושג מכוון לשם (למקום)"
• סמדהי – בפסגת המדיטציה היוגי מגיע למצב של סמדהי בו גופו וחושיו נחים כמו בשינה ומחשבתו ותבונתו ערים כבמצב של ערות. במצב זה, המובן כנראה רק למי שחווה אותו, אין תחושה של "אני" או "שלי", אלא רק חוויה של מודעות, אמת, ושמחה אין קץ, וקיימת שלווה שהיא מעבר לכל הבנה.

בספרו "אור על היוגה" כותב ב.ק.ס.איינגר: "סימני ההתקדמות בדרכי היוגה, הם בריאות, תחושה של קלילות פיסית, יציבות, ארשת זוהרת וקול נפלא, ריח גוף מתוק ושחרור מתשוקה. מחשבו (Mind) של היוגי מאוזן, שליו ושקט. הוא סמל הענווה. הוא מקדיש את כל מעשיו לאלוהים ומוצא בו מחסה, משחרר עצמו מכבלי הקארמה (פעולה) והופך ג´יוואנה מוקטה (נשמה משוחררת)."

קשה לנו להבין או לקבל חלק גדול מהדברים. תרבות שונה, קצב חיים שונה, מטרות אחרות. מניסיוני כמתרגלת וכמורה, הדברים שמר איינגר אומר אינם זרים לי. אנשים יוצאים משיעור יוגה אחרת ממה שהם יוצאים משיעור פיסי אחר, גם אם לא דנו בפילוסופיה ולא ישבנו במדיטציה. במהלך השנים ניכר שינוי התנהגותי, שינוי בקבלה וביחס לאנשים ולמצבים. המושג "שוויון נפש" נעשה מוחשי יותר ויותר.

להצגת מאמרים ופרסום בערוץ זה, צור קשר